חטא העגל וחידוש הברית

shutterstock.com

יהושע שומע קולות ממחנה ישראל ומתאר אותם למשה כקולות מלחמה. משה מבחין בין הקולות לבין הפרשנות של יהושע, וקובע כי לא מדובר בקולות של מנצחים בקרב (קול ענות גבורה) או של מפסידים בקרב (קול ענות חלושה), אלא בקולות רמים בלבד (קול ענות). כבר על ההר מבין משה באילו קולות מדובר. היום מקובל להשתמש בביטוי "קול ענות חלושה" לתיאור קול רפה שמעיד על חולשה, ובהשאלה – לתיאור של התנגדות מעטה, מחאה סמלית בלבד, או לתיאור מקרה שהחל ב"רעש" גדול והסתיים ללא הדים או השארת רושם.

אחרי חטא העגל ושבירת הלוחות, משה קורא לנאמנים ביותר לה' להתייצב ולהילחם בעובדי העגל. בני שבטו, שבט לוי, הם הראשונים שהתגייסו, אם בשל הקרבה המשפחתית ואם בשל התנגדותם לחטא העגל. היום ביטוי זה משמש, בהשאלה או שלא, לקריאה לעמוד לצידו של אדם או להתגייסות לרעיון מתוך נאמנות ומוכנות למאבק. שנים רבות לאחר מכן קרא מתתיהו החשמונאי קריאה דומה – "כל המקנא לתורה והעומד בברית – יצא אחריי!" (ספר מקבים א, פרק ב) ויש מקורות שמייחסים לו גם את הקריאה "מי לה' אלי".

שור הזהב, מנהטן ארתורו די מודיקה. צילום משנת 2015 צילום: Matej Kastelic / Shutterstock.com

בשנת 1989 הוצב מול בניין הבורסה בניו יורק פסל ברונזה מוזהב במשקל 3,200 ק"ג. את הפסל, שכינויו "השור המסתער", יצר האומן ארתורו די מודיקה כמתנת חג המולד לתושבי ניו יורק, כדי לחזק את רוחם של האמריקנים בעקבות משבר הבורסה של שנת 1987. האומן בחר לפסל דווקא שור משום שהוא מסמל, החל מהמאה ה-18, עליות שערים בבורסה האמריקנית, בעוד הדוב מסמל ירידות שערים. די מודיקה רצה לבטא את עוצמת הכוח הקפיטליסטי ואת התקווה להתאוששות כלכלית. לכן הוא גם בחר להעמיד את הפסל בכניסה לוול סטריט.

אוהל מועד בלב המחנה, סדר חניית השבטים במדבר. איור: מנחם הלברשטט

בתחילה נתן ה' למשה על הר סיני הוראות להקמת אוהל מועד בתוך המחנה, כדי ששכינתו תימצא בתוך עמו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה, ח). אבל בגלל חטא העם, התרחק ה' ממנו, ובינתיים הושעתה הקמת אוהל מועד. לכן הקים משה את האוהל הרחק מן המחנה, כדי להדגיש כי אין שכינת ה' יכולה לשכון בתוכם – הם אינם ראויים לכך. אבל כדי למנוע נתק מוחלט ולאפשר את חידוש המגע, קבע משה את האוהל ל"אֹהֶל מוֹעֵד".

נוסח הקרדיט: מבוסס על שמריהו טלמון ויצחק אבישור (עורכים), עולם התנ"ך – שמות, 2002, עמ' 198, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי

צלמית פר, אזור שומרון, המאה ה-12 לפני הספירה. קמ"ט ארכאולוגיה – קצין מטה ארכאולוגיה. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים / ארדון בר חמא

בין סמלי המזרח היו בני הבקר בעלי מעמד מיוחד. עוצמתם הרבה הפכה להיות סמל לכוחות אלוהיים מסוגים שונים. נוסף על העוצמה נודע תפקיד חשוב לכושרם המיני, וגם כוח זה נחשב במזרח לכוח אלוהי. במצרים נודעה חתחור, מהחשובות באלות מצרים, שהייתה בין השאר גם אלת פריון ולידה, בדמות פרה או כעומדת על גבי פרה.

הבמאי ססיל דה מיל, שהתחיל את עשייתו הקולנועית בעידן הסרט האילם והמשיך ביצירת סרטי הראווה ההוליוודיים, ביים את הגרסה הראשונה של "עשרת הדיברות" ב-1923.
כבן לכומר ולאם יהודייה, האובססיה שלו למשה לא מיצתה את עצמה וב-1956, כשהוא בן 75, ביים גרסה נוספת של הסרט. הפעם התארך הסרט לשלוש שעות וארבעים דקות. עם יול ברינר בתפקיד פרעה, צ'לטון הסטון כמשה ועם החזון המופרע והמגלומני של דה מיל, הפך הסרט להצלחה ההוליוודית הגדולה ביותר דאז.

ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על שמות פרק לב.